<h1>ראבי"ה סימן תשנ"ו</h1>
<h2>דף כא:</h2>
בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראוים לשתות. ומפרש בירושלמי על דעתיה דבית שמאי והוא ששתה מהם. ובפרק כירה מייתי לה ופירש רש"י התם כיון שמחממו לשתיה אי בעי רחיץ בהו פניו ידיו ורגליו אבל לשתות מהם לא בעי. כך משמע מפתרונו. ובית הילל מתירין. ורבינו אלפסי כתב דוקא חמין לרגליו שרי בית הילל אבל לכל גופו לא כדתנן אמרו להם חכמים אם ביום טוב כחמין שהחמו ביום טוב וכו'. וטעמא דכל גופו לא שוה לכל נפש הוא, אבל פניו ידיו ורגליו שוה לכל נפש, כדאמרינן בפרק במה טומנין, רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום שנאמר כל פעל ה' למענהו. לגאון דכתב ההיא דאמרינן לא ירחץ אדם כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מערב שבת דוקא בשבת, אבל ביום טוב שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יום טוב, דלא דבר שחייבים עליו משום שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה הוא, אלא משום גזירה דרבנן. וכי גזרו ב[שבת], אבל ב[יום טוב] לא. ואסיקנא דלעשות מדורה ולהתחמם כנגדה נמי פליגי והילכתא כבית הילל דשרי. וכי מעיינת בירושלמי דהכא משמע דוקא שהוחמו מערב שבת. ובירושלמי פרק כירה משמע דאפילו הוחמו מערב יום טוב אסור. יש בנין בכלים [פירשתי].
